After the summer: Othman Hateeb
לאבלין, היידי, אלפי וכל התלמידים ובמיוחד לג'ורג' ולגברת האחראית על המטבח שתמיד קראה לי כדי לאשר את האוכל כדי שיהיה טוב גם עבור התלמידים הערביים, כיוון שעשיתי עליה רושם שאני באמת מבין באוכל.
אני מאוד מתגעגע אליכם ומחכה לכם בקוצר רוח ובכיליון עיניים כדי לקבל את פניכם בארצנו הקטנטונת, היפה והעייפה. החוויה הזו לא הייתה רק חוויה עבור התלמידים כבעלי ניסיון מוגבל, אלא גם עבורי ואפילו לנילי שחייתה באוסטריה כמה שנים קודם לכן.
זאת הייתה חוויה שמעולם לא חוויתי. אני, שעוסק רבות בתחום המפגשים הבין-תרבותיים עם יהודים וערבים, חוויתי בפעם הראשונה הצטרפות של קבוצה עם תרבות שונה, אבל גם מאוד מעניינת – הקבוצה האוסטרית.
יש לי אח שחי בגרמניה וסיפר לי לא מעט על התרבות האוסטרית, אבל מה שחוויתי במו עיני שווה לאלף שיעורים תיאורטיים. אני חושב שהאוסטרים צריכים להיות גאים בתרבותם ושעלינו הישראלים ללמוד מהם רבות. ברצוני לספר סיפור שהמחיש לי שעלינו, כאן בישראל, ללמוד מהתרבות האוסטרית:
ליד הטלפון הציבורי שדרכו התקשרתי לישראלי, הבחנתי בעמדת עיתונים ששמו אותם בשקית שקופה ומעליה קופה קטנה כדי לשים בה יורו אחד עבור כל עיתון שנלקח. השקית הייתה פתוחה וכל אחד יכול היה לקחת את העיתון ללא תשלום. נדהמתי מהאמון הרב שנותנים בתושבים, והחלטתי לחכות ליד השקית כדי לראות אם אכן התושבים משלמים עבור העיתון. חיכיתי בסמוך, והנה הגיע נהג במכוניתו. הוא עצר, הכניס ידו לכיסו, שם את המטבע בקופה, לקח עיתון אחד, סגר את השקית ונסע לדרכו.
חזרתי לטירה, כולו מלא כעס על התרבות הישראלית ובמיוחד על העולם המוסלמי. הרי האיסלאם מצווה עלינו להתנהג בדיוק כפי שהאוסטרי נהג, אלא שהוא פעל כך ממניעים תרבותיים ולא דתיים. את הסיפור הזה סיפרתי לכל אחד בעירי קלנסואה, כיוון שלדעתי, הוא ממחיש באופן ברור את הזהות התרבותית האוסטרית. אני, ערביי ישראל, היינו רוצים לאמץ התנהגות כזו משתי סיבות עיקריות:
1. תרבות האיסלאם מחייבת אותנו להתנהגות כזו.
2. עלינו להיות תמיד ישרים, כדי להפריך את הטענה שהערבים והמוסלמים הם עם פרימיטיבי וחסר השכלה.
כדי להמחיש את רגשותיי כתבתי שיר מיד עם חזרתי ארצה:
שמונה ועוד שמונה ועוד שמונה –
ערבים, יהודים ואוסטרים,
בטירה שקטה נידחת הם גרו
נוף מדהים ומזג אוויר סגרירי בלט
אל תוך הלילה עשינו פעמיים ברביקיו
על הזהות גם אני למדתי רבות.
חזרנו ארצה למציאות הקשה
כולם לחו"ל עוד יתגעגעו
לאוסטרים בקוצר רוח מחכים
אהלן וסהלן נאמר לכולם
חיינו יחד יותר מימים שמונה
שלושה זהויות ודתות מייצגים
הרבה צעקות ושירים הם שרו
המים בשפע והירוק שלט
למרות העייפות לכולם אמרנו: איי לאב יו
את השונות במנהגים הפנמתי
וביקשתי שלא יטיפו לנו מוסר
הכנסת אורחים של אברהם אבינו
אנו מבטיחים,
ואיך לחיות בשלום – נלמד את העולם.
עותמן חאטיב, אוקטובר 2004
Von Othman Hateeb
Shalom, Österreich!
Othman Hateeb und Michael Meroun
An Evelyn, Heidi, Elfi, und alle SchülerInnen, besonders Georg, and an die Dame, die für die Küche verantwortlich war und mich immer bat, zu überprüfen, ob das Essen auch für die arabischen SchülerInnen passte, weil ich ihr als Einer auffiel, der etwas vom Essen versteht.
Ich sehne mich sehr nach euch allen und warte mit Ungeduld und Vorfreude darauf, euch in unserem klitzekleinen, schönen und müden Land zu empfangen. Dieses Erlebnis war nicht nur für die unerfahrenen Jugendlichen, sondern auch für Erwachsene wie mich und Nili, die sogar schon in Österreich gelebt hat, eine besondere Erfahrung.
Es war dies ein Erlebnis, wie ich es noch nie zuvor erfahren hatte. Für mich, der ich mich intensiv mit multikulturellen Zusammenkünften von Juden und Arabern beschäftige, gab es zum ersten Mal ein Zusammentreffen mit einer sehr interessanten Gruppe aus einer völlig anderen Kultur, der österreichischen Gruppe.
Ich habe einen Bruder, der in Deutschland lebt und der mir schon viel über die österreichische Kultur erzählt hatte; das, was ich aber selbst erlebt habe, ist mehr wert als tausend Stunden Theorie. Ich denke, dass die Österreicher auf ihre Kultur stolz sein können und dass wir Israelis von ihnen viel lernen könnten. Ich möchte eine kleine Geschichte erzählen, die verdeutlicht, dass wir Israelis hier in unserem Land von der österreichischen Kultur lernen sollten:
Neben dem öffentlichen Telefon, von dem ich nach Israel anrief, befand sich ein kleiner Zeitungsstand mit einer Plastiktasche, in der die Zeitungen steckten, und darüber eine kleine Büchse, in die man für jede entnommene Zeitung einen Euro stecken sollte. Die Tasche war offen, so dass sich eigentlich jeder eine Zeitung nehmen konnte, auch ohne zu zahlen. Ich war über das Vertrauen, das man der Bevölkerung gab, sehr erstaunt und beschloss, mich neben diesen Zeitungsstand zu stellen und abzuwarten, was passieren würde, wenn sich Menschen Zeitungen herausholen würden. Ich stand also ein wenig abseits, und schon entstieg jemand seinem Auto, steckte die Hand in seine Hosentasche, entnahm dieser eine Münze, steckte diese in die Kasse, nahm sich eine Zeitung, schloss die Plastiktasche und fuhr seines Weges. Ich ging zur Burg zurück und fühlte große Wut über die israelische Gesellschaft und vor allem auf die muslimische Welt. Der Islam fordert von uns, uns genau so zu verhalten, wie es der Österreicher gerade getan hatte, der jedoch aus kulturellen und nicht aus religiösen Motiven so gehandelt hatte, wie er es getan hatte. Diese Geschichte habe ich in meiner Stadt Kalanswa allen erzählt, weil sie meiner Meinung nach die österreichische kulturelle Identität verdeutlicht. Ich meine, dass wir arabische Israelis aus zwei Gründen so ein Verhalten auch annehmen sollten:
1. Die islamische Kultur schreibt dieses Verhalten vor.
2. Wir müssen uns immer aufrecht und ehrlich verhalten, um die Meinung zu widerlegen, dass die Araber und Muslime ein primitives und ungebildetes Volk seien.
Um meine Gefühle deutlich zu machen, habe ich gleich nach unserer Rückkehr ein Gedicht geschrieben:
Acht und acht und acht
Araber, Juden und Österreicher
Wohnten in einer entlegenen, stillen Festung
Inmitten einer herrlichen Landschaft
Bei wundervollem Wetter
Machten wir zweimal Barbecue
Über Identität lernte auch ich Viel
Wir kehrten heim in unsere schwierige Realität
Und sehnen uns alle nach diesem Ausland
Und erwarten die Österreicher mit Ungeduld
Auf Wiedersehen, auf Wiedersehen
Mehr als acht Tage waren wir zusammen
Drei Kulturen und drei Religionen
Wir haben viel gelacht und viel gesungen
Und soviel frisches Wasser gab es und soviel Grün
Und trotz der Müdigkeit sagten wir
Zu allen:
I love you
Die unterschiedlichen Gepflogenheiten habe ich verinnerlicht
Ich habe gebeten, uns nicht zu unterweisen
Unser Erzvater Abraham lehrte uns die Gastfreundschaft
Die wir euch versprechen
Und wir werden der Welt zeigen
Wie man in Frieden lebt.
Othman Hateeb, Oktober 2004-11-09
From Othman Hateeb
Shalom Austria!
To Evelyn, Heidi, Elfi and all the students, especially Georg, and to the lady who took care of the kitchen and who always used to ask me to check the food and to see that it is good for the Arab kids, because she saw that I am someone who really knows about food.
I am really longing for all of you and waiting impatiently to see you all in our tiny, beautiful and tired country. This experience was a very special experience, not only for the inexperienced youngsters, but also for grown up people like me and even for Nili, who had already been living in Austria.
It was an experience that I had never had before. Even I, who am so experienced at organizing cross-cultural encounters between Jews and Arabs, participated for the first time at an encounter with a third interesting group of a different culture - the Austrians.
I have a brother who lives in Germany and who told me a lot about Austrian culture; but what I experienced myself and saw with my own eyes is more than thousand hours of theory. I think that the Austrians can be proud of their culture, and we Israeli can learn a lot from them. I would like to tell a little story which showed me that we, the Israeli, ought to learn from the Austrian culture.
Just aside the payphone from which I used to make phone calls to Israel, there was a small newspaper stand with a plastic bag, which contained the newspapers and above it a small box in which one was to put the money for each newspaper that one took out of the plastic bag. The bag was open, so that anybody could take out a newspaper even without paying for it. I was very surprised about the confidence one had into the public and decided to wait near the newspaper stand and to watch what was going to happen. I was standing not far away and really, a car was coming, and I saw a person getting out of it, going towards the newspaper stand, putting his hand into his pocket, getting a coin out of it, putting it into the box and getting himself a newspaper. After this, the person shut the plastic bag again, returned to his car and continued his way.
As I returned to the fortress, I felt great anger about our Israeli society, and particularly about the Moslem world. The Islam requires us to act exactly as the Austrian had done, but he had acted in this way for cultural, rather than religious motives. I told this story to everybody in Kalanswa, because in my opinion it demonstrates something about Austrian culture. I think that we Arab Israeli ought to act in this way for two reasons:
1. The Islam requires us to act that way.
2. We should always act in a right and honest way in order to refute the opinion that Arabs and Moslems are primitive and uneducated people.
In order to express my feelings I wrote the following poem right after coming home:
Eight and eight and eight
Arabs, Jews and Austrians
Lived in a quiet, remote fortress
In the midst of a beautiful landscape
With beautiful weather
We had two barbecues
We learned about identities
And returned home to our difficult reality
And are longing for this abroad
Awaiting the Austrians with impatience
Good bye, good bye
More than eight days we spent together
Three cultures and three religions
We had a lot of fun and sang a lot
There was so much fresh water and so much green
In spite of being tired we said
To all: I love you
I internalized the different customs
I asked not to educate us
Our father Abraham taught us hospitality
Which we promise you
We shall show the world
How to live together, in peace
Othman Hateeb, October 2004
אני מאוד מתגעגע אליכם ומחכה לכם בקוצר רוח ובכיליון עיניים כדי לקבל את פניכם בארצנו הקטנטונת, היפה והעייפה. החוויה הזו לא הייתה רק חוויה עבור התלמידים כבעלי ניסיון מוגבל, אלא גם עבורי ואפילו לנילי שחייתה באוסטריה כמה שנים קודם לכן.
זאת הייתה חוויה שמעולם לא חוויתי. אני, שעוסק רבות בתחום המפגשים הבין-תרבותיים עם יהודים וערבים, חוויתי בפעם הראשונה הצטרפות של קבוצה עם תרבות שונה, אבל גם מאוד מעניינת – הקבוצה האוסטרית.
יש לי אח שחי בגרמניה וסיפר לי לא מעט על התרבות האוסטרית, אבל מה שחוויתי במו עיני שווה לאלף שיעורים תיאורטיים. אני חושב שהאוסטרים צריכים להיות גאים בתרבותם ושעלינו הישראלים ללמוד מהם רבות. ברצוני לספר סיפור שהמחיש לי שעלינו, כאן בישראל, ללמוד מהתרבות האוסטרית:
ליד הטלפון הציבורי שדרכו התקשרתי לישראלי, הבחנתי בעמדת עיתונים ששמו אותם בשקית שקופה ומעליה קופה קטנה כדי לשים בה יורו אחד עבור כל עיתון שנלקח. השקית הייתה פתוחה וכל אחד יכול היה לקחת את העיתון ללא תשלום. נדהמתי מהאמון הרב שנותנים בתושבים, והחלטתי לחכות ליד השקית כדי לראות אם אכן התושבים משלמים עבור העיתון. חיכיתי בסמוך, והנה הגיע נהג במכוניתו. הוא עצר, הכניס ידו לכיסו, שם את המטבע בקופה, לקח עיתון אחד, סגר את השקית ונסע לדרכו.
חזרתי לטירה, כולו מלא כעס על התרבות הישראלית ובמיוחד על העולם המוסלמי. הרי האיסלאם מצווה עלינו להתנהג בדיוק כפי שהאוסטרי נהג, אלא שהוא פעל כך ממניעים תרבותיים ולא דתיים. את הסיפור הזה סיפרתי לכל אחד בעירי קלנסואה, כיוון שלדעתי, הוא ממחיש באופן ברור את הזהות התרבותית האוסטרית. אני, ערביי ישראל, היינו רוצים לאמץ התנהגות כזו משתי סיבות עיקריות:
1. תרבות האיסלאם מחייבת אותנו להתנהגות כזו.
2. עלינו להיות תמיד ישרים, כדי להפריך את הטענה שהערבים והמוסלמים הם עם פרימיטיבי וחסר השכלה.
כדי להמחיש את רגשותיי כתבתי שיר מיד עם חזרתי ארצה:
שמונה ועוד שמונה ועוד שמונה –
ערבים, יהודים ואוסטרים,
בטירה שקטה נידחת הם גרו
נוף מדהים ומזג אוויר סגרירי בלט
אל תוך הלילה עשינו פעמיים ברביקיו
על הזהות גם אני למדתי רבות.
חזרנו ארצה למציאות הקשה
כולם לחו"ל עוד יתגעגעו
לאוסטרים בקוצר רוח מחכים
אהלן וסהלן נאמר לכולם
חיינו יחד יותר מימים שמונה
שלושה זהויות ודתות מייצגים
הרבה צעקות ושירים הם שרו
המים בשפע והירוק שלט
למרות העייפות לכולם אמרנו: איי לאב יו
את השונות במנהגים הפנמתי
וביקשתי שלא יטיפו לנו מוסר
הכנסת אורחים של אברהם אבינו
אנו מבטיחים,
ואיך לחיות בשלום – נלמד את העולם.
עותמן חאטיב, אוקטובר 2004
Von Othman Hateeb
Shalom, Österreich!
Othman Hateeb und Michael Meroun
An Evelyn, Heidi, Elfi, und alle SchülerInnen, besonders Georg, and an die Dame, die für die Küche verantwortlich war und mich immer bat, zu überprüfen, ob das Essen auch für die arabischen SchülerInnen passte, weil ich ihr als Einer auffiel, der etwas vom Essen versteht.
Ich sehne mich sehr nach euch allen und warte mit Ungeduld und Vorfreude darauf, euch in unserem klitzekleinen, schönen und müden Land zu empfangen. Dieses Erlebnis war nicht nur für die unerfahrenen Jugendlichen, sondern auch für Erwachsene wie mich und Nili, die sogar schon in Österreich gelebt hat, eine besondere Erfahrung.
Es war dies ein Erlebnis, wie ich es noch nie zuvor erfahren hatte. Für mich, der ich mich intensiv mit multikulturellen Zusammenkünften von Juden und Arabern beschäftige, gab es zum ersten Mal ein Zusammentreffen mit einer sehr interessanten Gruppe aus einer völlig anderen Kultur, der österreichischen Gruppe.
Ich habe einen Bruder, der in Deutschland lebt und der mir schon viel über die österreichische Kultur erzählt hatte; das, was ich aber selbst erlebt habe, ist mehr wert als tausend Stunden Theorie. Ich denke, dass die Österreicher auf ihre Kultur stolz sein können und dass wir Israelis von ihnen viel lernen könnten. Ich möchte eine kleine Geschichte erzählen, die verdeutlicht, dass wir Israelis hier in unserem Land von der österreichischen Kultur lernen sollten:
Neben dem öffentlichen Telefon, von dem ich nach Israel anrief, befand sich ein kleiner Zeitungsstand mit einer Plastiktasche, in der die Zeitungen steckten, und darüber eine kleine Büchse, in die man für jede entnommene Zeitung einen Euro stecken sollte. Die Tasche war offen, so dass sich eigentlich jeder eine Zeitung nehmen konnte, auch ohne zu zahlen. Ich war über das Vertrauen, das man der Bevölkerung gab, sehr erstaunt und beschloss, mich neben diesen Zeitungsstand zu stellen und abzuwarten, was passieren würde, wenn sich Menschen Zeitungen herausholen würden. Ich stand also ein wenig abseits, und schon entstieg jemand seinem Auto, steckte die Hand in seine Hosentasche, entnahm dieser eine Münze, steckte diese in die Kasse, nahm sich eine Zeitung, schloss die Plastiktasche und fuhr seines Weges. Ich ging zur Burg zurück und fühlte große Wut über die israelische Gesellschaft und vor allem auf die muslimische Welt. Der Islam fordert von uns, uns genau so zu verhalten, wie es der Österreicher gerade getan hatte, der jedoch aus kulturellen und nicht aus religiösen Motiven so gehandelt hatte, wie er es getan hatte. Diese Geschichte habe ich in meiner Stadt Kalanswa allen erzählt, weil sie meiner Meinung nach die österreichische kulturelle Identität verdeutlicht. Ich meine, dass wir arabische Israelis aus zwei Gründen so ein Verhalten auch annehmen sollten:
1. Die islamische Kultur schreibt dieses Verhalten vor.
2. Wir müssen uns immer aufrecht und ehrlich verhalten, um die Meinung zu widerlegen, dass die Araber und Muslime ein primitives und ungebildetes Volk seien.
Um meine Gefühle deutlich zu machen, habe ich gleich nach unserer Rückkehr ein Gedicht geschrieben:
Acht und acht und acht
Araber, Juden und Österreicher
Wohnten in einer entlegenen, stillen Festung
Inmitten einer herrlichen Landschaft
Bei wundervollem Wetter
Machten wir zweimal Barbecue
Über Identität lernte auch ich Viel
Wir kehrten heim in unsere schwierige Realität
Und sehnen uns alle nach diesem Ausland
Und erwarten die Österreicher mit Ungeduld
Auf Wiedersehen, auf Wiedersehen
Mehr als acht Tage waren wir zusammen
Drei Kulturen und drei Religionen
Wir haben viel gelacht und viel gesungen
Und soviel frisches Wasser gab es und soviel Grün
Und trotz der Müdigkeit sagten wir
Zu allen:
I love you
Die unterschiedlichen Gepflogenheiten habe ich verinnerlicht
Ich habe gebeten, uns nicht zu unterweisen
Unser Erzvater Abraham lehrte uns die Gastfreundschaft
Die wir euch versprechen
Und wir werden der Welt zeigen
Wie man in Frieden lebt.
Othman Hateeb, Oktober 2004-11-09
From Othman Hateeb
Shalom Austria!
To Evelyn, Heidi, Elfi and all the students, especially Georg, and to the lady who took care of the kitchen and who always used to ask me to check the food and to see that it is good for the Arab kids, because she saw that I am someone who really knows about food.
I am really longing for all of you and waiting impatiently to see you all in our tiny, beautiful and tired country. This experience was a very special experience, not only for the inexperienced youngsters, but also for grown up people like me and even for Nili, who had already been living in Austria.
It was an experience that I had never had before. Even I, who am so experienced at organizing cross-cultural encounters between Jews and Arabs, participated for the first time at an encounter with a third interesting group of a different culture - the Austrians.
I have a brother who lives in Germany and who told me a lot about Austrian culture; but what I experienced myself and saw with my own eyes is more than thousand hours of theory. I think that the Austrians can be proud of their culture, and we Israeli can learn a lot from them. I would like to tell a little story which showed me that we, the Israeli, ought to learn from the Austrian culture.
Just aside the payphone from which I used to make phone calls to Israel, there was a small newspaper stand with a plastic bag, which contained the newspapers and above it a small box in which one was to put the money for each newspaper that one took out of the plastic bag. The bag was open, so that anybody could take out a newspaper even without paying for it. I was very surprised about the confidence one had into the public and decided to wait near the newspaper stand and to watch what was going to happen. I was standing not far away and really, a car was coming, and I saw a person getting out of it, going towards the newspaper stand, putting his hand into his pocket, getting a coin out of it, putting it into the box and getting himself a newspaper. After this, the person shut the plastic bag again, returned to his car and continued his way.
As I returned to the fortress, I felt great anger about our Israeli society, and particularly about the Moslem world. The Islam requires us to act exactly as the Austrian had done, but he had acted in this way for cultural, rather than religious motives. I told this story to everybody in Kalanswa, because in my opinion it demonstrates something about Austrian culture. I think that we Arab Israeli ought to act in this way for two reasons:
1. The Islam requires us to act that way.
2. We should always act in a right and honest way in order to refute the opinion that Arabs and Moslems are primitive and uneducated people.
In order to express my feelings I wrote the following poem right after coming home:
Eight and eight and eight
Arabs, Jews and Austrians
Lived in a quiet, remote fortress
In the midst of a beautiful landscape
With beautiful weather
We had two barbecues
We learned about identities
And returned home to our difficult reality
And are longing for this abroad
Awaiting the Austrians with impatience
Good bye, good bye
More than eight days we spent together
Three cultures and three religions
We had a lot of fun and sang a lot
There was so much fresh water and so much green
In spite of being tired we said
To all: I love you
I internalized the different customs
I asked not to educate us
Our father Abraham taught us hospitality
Which we promise you
We shall show the world
How to live together, in peace
Othman Hateeb, October 2004
... comment
george,
Mittwoch, 30. März 2005, 12:37
Text of Othman
It is an very interessting Text. I am happy that you think so, because if you influence other people it would be one step to peace. However I am very happy to meet you soon!!
Georg
Georg
... comment
